השארת פרטים
הפרעה דו-קוטבית, או בשמה הישן מאניה-דפרסיה, היא מחלה נפשית שגורמת לתנודות חריגות במצב הרוח. בשונה ממצבי-הרוח המשתנים הרגילים שיש לכולנו, התסמינים של ההפרעה הדו-קוטבית הם קיצוניים. הם יכולים להביא לידי פגיעה במערכות יחסים, להפרעה בתפקוד היומיומי בעבודה או בלימודים, ואפילו להתאבדות.
השכיחות של ההפרעה היא כ-1-2% מהאוכלוסייה. בדרך-כלל, המחלה מתפתחת בגיל ההתבגרות המאוחר או בגיל הבגרות המוקדמת. חלק מהאנשים חווים את התסמינים הראשונים במהלך הילדות ואחרים מפתחים אותם בשלב מאוחר בחייהם. לעיתים קרובות לא מזוהה המחלה ואנשים סובלים ממנה במשך שנים עד שהם מאובחנים ומטופלים כראוי.
ההפרעה מתאפיינת באפיזודות של דכאון מז׳ורי ואפיזודות של מאניה.
התסמינים של דכאון מז׳ורי הם:
התסמינים של מאניה הם:
רוב החולים בהפרעה דו-קוטבית יכולים להגיע ליציבות רגשית טובה בעזרת טיפול נכון. מכיוון שהפרעה דו-קוטבית היא מחלה שחוזרת ונשנית, ממליצים כמעט תמיד על טיפול מניעתי מתמשך. אסטרטגיה זו הכוללת תרופות וטיפול פסיכולוגי היא הפתרון האופטימאלי לניהול המחלה לאורך זמן.
הטיפול התרופתי מבוסס לרוב על תרופות מייצבות מצב רוח. תרופות אלה יכולות לטפל הן באפיזודה הדכאונית והן באפיזודה המאנית. כמו כן תרופות אלה משמשות כטיפול מניעתי גם בתקופות היציבות. חלק מהתרופות הן ותיקות מאוד ובשימוש עשרות שנים כגון ליתיום, דפלפט וטגרטול. וחלק מהתרופות הן חדשות יותר כו למיקטל, זיפרקסה וסורוקואל. יש להמנע ככל שניתן מתרופות נוגדות דכאון וחרדה שעלולות לגרום לאפיזודות מאניות בחולים אלה.